Hothouse 22.03.2012 - 30.04.2012

March 22, 2012

Participating Artists:  אמנים משתתפים: טל פרנק  /   קרן ענבי

מקור ההשראה לתערוכתן המשותפת של טל פרנק וקרן ענבי הוא מבנה החממה כדימוי ויזואלי ומטאפורי, כבית גידול וכמקום שתפקידו לייצר סדר ושליטה בטבע. אלא שהחממה מופקעת מייעודה המקורי וחלל הגלריה הופך לזירה המשקפת מצב של חיפוש ומחקר, במעין התייחסות מרומזת לחממה של אביטל גבע בקיבוץ המשמשת כמקום נסיוני וכמעבדה חברתית ואמנותית. פרנק וענבי מייצרות מעין בית גידול פיקטיבי המנסה לעשות את הבלתי אפשרי - להצמיח יהלומים – דימוי סמלי החוזר בעבודותיהן של השתיים ומזוהה עם פנטזיה על עושר ואושר, ועם אשליה של סדר וסימטריה שלמעשה לא יכולים להתקיים.

בעוד החממה מנסה לשלוט בתנאי הגידול ולמשטר את הטבע, נראה כי החממה האמנותית של השתיים מייצרת מקום שהאובייקטים והצורות הצומחים בו מפירים ברית עם המציאות ויוצאים משליטה, בעיקר מבחינה חומרית. רישומי הדיו השחורים של ענבי מייצרים זירת מאבק בין הצורך לאלף את הדיו ולשלוט בקו ובגוון לבין תכונותיו הנזילות, ואילו "כדיה" של פרנק שנראים ככדי חרס או ככלים שנוצרו ביד על גבי אובניים הם למעשה יציקות אלומיניום, חומר שאינו מאפיין את עבודתה המלוטשת בדרך כלל. התערוכה מהלכת על הגבול הדק שבין שליטה לחוסר שליטה, בין אקראי למתוכנן, בין ניסיון למשטר את החומר, לשלוט בו ולדמות אותו לחומר אחר - לבין כניעה לו.

הן פרנק והן ענבי מתייחסות בעבודותיהן להיבטים מבניים וארכיטקטוניים. מבנה החממה על גגו המשופע ואגני המים הגיאומטריים שבו חוזר ברישומיה של ענבי ומהדהד במבני היהלומים המופיעים ברישומים, ואילו כדיה של פרנק נראים ככדי אפר או כסטופות - מעין מקדשי קבורה זעירים בעלי כיפות מתעגלות או טוטמים מזדקרים הנושאים עמם משמעויות פאליות כמו גם סמליות של מוות. אלה הם לכאורה כלי אחסון אך למעשה כלים לא מכילים, אטומים, חסרי תפקוד, מעין מוטציה צמחית שנבטה בחממה הבדיונית של השתיים המייצרת ניגוד בין חיים למוות.

 

בכך מציעות השתיים מעין סדר אקולוגי חדש ופתייני, כזה שיהלומים מנצנצים בו וכלים דקורטיביים צומחים בו, כזה המנביט מושגי יופי. אך למעשה הסדר האקולוגי המוצע משובש ומושאי היופי שהוא מצמיח הם אשליה מלאת ניגודים - כדי החרס מתבררים כיציקות אלומיניום שנוצקו באמצעות תבניות חול. מראם גס וגולמי במכוון, כאילו נחפרו ועלו מן האדמה, ליטושם לא הושלם והם נראים מבריקים ודהויים לפרקים, מכלים שאינם מכילים, כלי נוי שאינם מפארים את החלל; לצדם מתגלגלים כדורי ברזל כבדים הנראים גם כמשקולות או ככדורי תותח ישנים – אובייקטים כוחניים המתקשרים לעולם הגברי - שעוטרו בתכשיטי "יהלומים" נשיים; ואילו רישומיה של ענבי מלאים בנזילות דיו ושוליהם גולשים אל הרצפה, שוברים את גבולות התצוגה המקובלים בחלל הגלריה.

בכך מתייחסות השתיים גם אל תהליך היצירה האמנותי, תהליך שבבסיסו "הצמחת" רעיונות ובריאת יופי, ועוסקות בשאלות על מהותו של היופי ועל מקומן של טעות או של אקראיות בתהליך היצירה או בעבודה המוגמרת. עבודת הקיר של פרנק - מערך של כתמי דיו ענקיים, המתכתב עם רישומי הדיו של ענבי, שכמו הותזו על הקיר בתנועת יד לא זהירה – מדגים עיסוק זה, כמו גם את הדיאלוג האמנותי בין השתיים ואת עיסוקן בטרנספורמציות חומריות. ה"טעות" האקראית לכאורה, הבוראת למעשה יופי חדש, היא עבודת אמנות מתוכננת היטב שכל כתם בה נוצר בעבודת יד קפדנת ונתלה על הקיר על פי דפוס מסודר שתוכנן מראש.

החממה של השתיים היא מקום של ניסוי וטעיה, של ניגודים בלתי פוסקים ומעבדה שבה נבחנים מושגי היופי המקובלים בעולם האמנות תוך ניסיון מתמיד לאתגרם. רווית הררי

 

 

Tags:

Please reload

  • YouTube Social  Icon