Termites 24.05.2012 - 20.07.2012 

Participating Artists:   Jonathan Gold  /   Gilad Efrat  /   Ami Faytchevitz

התערוכה "טרמיטים" היא תערוכת ציור. תערוכה המרוכזת בהצגת פעולת הציור של שלושה ציירים פעילים, ובהתכתבויות בין מהלכי הציור של שלושתם, על אף השוני הניכר לעין בין עבודותיהם. שלושתם הם "פועלי" ציור שקדנים העוסקים בחקירה מתמדת של טכניקות הציור השונות והייחודיות לכל אחד מהם, ובבנייה בלתי נלאית הן של עולם הדימויים המעסיק כל אחד מהם והן של המשטח הציורי. בציורים שנבחרו לתערוכה בולט העיסוק לא רק בפני השטח הציוריים אלא בפני שטח בכלל, ובדיאלוג המעניין שנוצר אצל כל אחד מהם בין טכניקת הציור לבין נושאיו המקומיים.

נקודת המוצא לציוריו של גלעד אפרת היא הצילום, וטכניקת הציור הייחודית לו של הסרת שכבות צבע זו מעל זו מתכתבת אף היא עם תהליך הצילום והפיתוח בחדר חושך. אפרת עובד בשכבות וללא מכחול, ומתחיל בהעתקת הצילום אל הבד בעזרת גריד של קווי שתי וערב הממפים את הצילום. הוא מכסה את הבד בשכבות צבע בהירות ולאחר מכן כהות ובעזרת פיסת בד מנגב את שכבות הצבע העליונות הכהות בעודן רטובות, חושף את השכבות הבהירות מתחתן, מוהל מעט את השכבות אלה באלה וכך יוצר את הדימוי. הדימוי מפציע בהדרגה מבין שכבות הצבע, כאילו היה גלום בהן קודם והמתין להיחשף, כמו בתהליך הפיתוח בחדר חושך שעיקרו החדרת אור דרך שכבות כהות עד שהדימוי מתגלה ומופיע. טכניקת הניגוב וחשיפת הדימוי בהדרגה מבין שכבות הצבע, מנהלת דיאלוג עם העיסוק בפני שטח הרווח בציוריו, בין אם הוא מצייר אתרי ארכיאולוגיה ברחבי הארץ ממבט-על, פני שטח מדבריים מסולעים או מכתשים ירחיים.


ציוריו של יוני גולד מצוירים בצבע שהוא תערובת של פיגמנט עם דבק או עם שעווה. טכניקה קדומה זו רווחה באמנות מסורתית במזרח התיכון בשל עמידותה לחום ולתנאי מזג האוויר באזור והתאימה לציורי קיר גדולים. התוצאה היא משטח ציורי דק ושטוח, ההיפך הגמור מציורי השמן האירופאיים הדשנים, קריר ואטום כמו טיח על גבי קיר, המתכתב עם נושאי הציור המקומיים של גולד ועם תולדות הציור הישראלי. סדרת הדליים של גולד היא מחווה לציורי של שלום סבא, וסדרת המחצבות שלו מנהלת דיאלוג הן עם פועלו של יצחק דנציגר והן עם מגמות בציור הישראלי המופשט. בדומה לאפרת, גם הוא עובד ללא מכחול ומחליף אותו במברשות ובשפכטלים – כלי בניין אך גם כלים המאפיינים ציורי קיר גדולים. התוצאה היא משטחי ציור רחבים המתייבשים במהירות ואינם מאפשרים עבודה דקדקנית וירידה לפרטים. העובדה שהוא בוחר לצייר על בד המתוח על פני דיקט מחזקת את הקשר הברור של ציוריו למסורות אמנות מקומיות, תוך התייחסות עקיפה למסורת דלות החומר הישראלית.


גם ציורי של עמי פייצ'ביץ', ציורי טבע ונוף שאינם מאפיינים את עבודתו בדרך כלל, מתייחסים לפני השטח המקומיים. הם צוירו על פני סדרת תצלומים שצילם בעצמו ברמת הגולן, חבל ארץ טעון ומצולק קרבות שסימנים רבים להיסטוריה הטעונה שלו טבועים בנוף וממאנים להתפוגג.
סימנים וצלקות אלה הופכים למרכזה של סדרת ציורי שמן דשנים ושופעים, כמעט כמו חבל הארץ עצמו. דימויי חביות, חורבות וצמיגים שנותרו מאחור, מצוירים בתוך שדות פסטורליים ובצבעוניות רכה, כמעט פסטלית, המזכירה לעתים את ציורי האקוורל הקודמים שלו. הוא מייצר יופי מטריד, לא טבעי, מצד אחד מתמוגג מיופיו של הנוף אך אינו מרפה מן הפצעים שנפערו בו, וחורט אותם בשכבות הצבע העבות של הציור. הוא נע בין הרומנטי לפוליטי, בין היקסמות לבין התעמתות עם זיכרון העבר הטעון.
רווית הררי